הוא הדהים את חנה לסלאו, ריגש את חצי עם ישראל וזכה לתשואות רמות מאמן הטלפתיה הטוב בעולם * קבלו את אהוד שגב, אחד הפייבוריטים לזכייה בתוכנית 'היורש' בראיון מרתק ומרגש * אה, ועוד פרט, חשוב לא פחות - הוא משלנו * הכינו כפיות וצנזרו מחשבות

[עדי בכור]

דמיינו לעצמכם את אהוד שגב ומורן אייזנשטיין מכוסת עיניים, יחד בקברי צדיקים, כאשר בעזרת המחשבות שלה, הוא מצליח להוביל אותה לאן שהיא מבקשת. מדהים? זהו קצה של קצהו, של מה שתראו במוצאי השבת הבאה בערוץ 2 בתוכנית 'אורי גלר מחפש את היורש'.
עיניו התכולות ומבטו המתוק והמחויך משווים לו מראה תמים ו"לא מזיק". אך אל לכם לטעות, אם רק תאפשרו לו, יחדור אהוד שגב (27) המתמודד הכובש ביותר בתוכנית הריאלטי 'היורש' למחשבות הנסתרות שלכם.
בראיון לעיתון 'העיר אילת' מודה שגב, כי תמיד ידע שהוא שונה. "אפילו ההורים שלי", הוא צוחק, "ידעו שהם מגדלים ילד שונה.
מאז ומתמיד הייתי עוף מוזר. הייתי חוקר, בודק ומנסה להבין תהליכים ומשמעויות, הראש לא נח לרגע. זה בא לידי ביטוי גם בספרים שבחרתי לקרוא".
שגב, היה בן 9, כשגילה שהוא ניחן בכוחות על טבעיים. הוא היה מבקר תכופות בספרייה העירונית בראש פינה וניגש למדף הסוריאליסטי ביותר. הוא מספר, כי נהג לבחור את הספרים העוסקים ברוח, רוחניות, היפנוזה ותפיסה על חושית, והספרנית, שנבהלה "מהתופעה", אסרה עליו להיכנס לספרייה. רק לאחר שאימו חתמה על הסכם עם מנהל המתנ"ס, לפיו היא מאשרת כי היא יודעת שבנה לוקח מהספרייה את הספרים הללו, הוא קיבל אישור להיכנס שוב.

ילד הסיאנסים מודה - אין גלגול נשמות
"בראש פינה, שם נולדתי וגדלתי הייתי מוכר כילד הסיאנסים. כולם הגיעו אליי וביקשו שאעשה להם סיאנס ואני נעניתי בשמחה. תמיד עניין אותי כל מה שקשור לנסתר, לחיים שלאחר המוות, וכשהכוס הייתה זזה מאות לאות, יוצרת מילים שהפכו למשפטים, האמנתי באמת שאני מתקשר עם המתים. היום אני יודע שלא תיקשרתי עם המתים, אלא השתמשתי באנרגיה שהייתה בחדר וביכולת שלי לקרוא ולהיכנס לתת מודע של האנשים שהיו בחדר". שגב מנסה להסביר, שכאשר מספר אנשים נמצאים בחדר אחד, האנרגיה שלהם מתחברת לכדי ישות אחת, ואותה הישות, ששגב מצליח להתחבר אליה באופן בלתי נתפס ואפילו מפחיד, היא, היא למעשה מה שהוא חשב לרוח רפאים.
ברור לשגב, שאדם מהשורה לא יכול לתפוס את הדברים הללו, לכן הוא מנסה להסביר את התיאוריה שלו: "כשאדם נולד לתוך גוף חי, הנשמה שלו נלקחת מתוך אוקיינוס עצום של אנרגיה. כאשר הוא נפטר, הנשמה חוזרת לאותו האוקיינוס, והנשמה הבאה שתיכנס לתוך גוף חי, לעולם לא תהיה אותה הנשמה, אלא שילוב של מיליוני נשמות שקדמו לה".
אם נפשט את הדברים, אז ה"אוקיינוס של הנשמות" זה ים, ונשמה מתוכו זוהי כוס מי ים. כשהגוף מת הנשמה (כוס מי הים) נשפכת חזרה לאוקיינוס, ובכוס מי הים (הנשמה) הבאה, לעולם לא יהיו בדיוק אותם המים. "לכן", הוא קובע, "אין דבר כזה 'גלגול נשמות'. נשמה לא יכולה להתגלגל. היא הייתה פה, פעם אחת ולעולם לא תהיה עוד. אין גלגול של אותה הנשמה בדיוק לגוף חדש.
בתשובה לשאלה האם הסיאנס הוא "בלוף" אחד גדול עונה שגב:
"הסיאנס הוא לא בלוף, אלא צינור דרכו אנחנו מתקשרים, ככה, כמו שנולדנו, "עירומים", ללא כל המחסומים שעם השנים ותהליכי הסוציאליזציה בנינו לעצמנו. אני יכולתי וידעתי לעשות את זה".

"השקט והשלווה של אילת עיצבו אותי"
בגיל 17, ארז מזוודה, נפרד מהוריו ומאחיו, עזב את הבית והחל לחפש משמעות לחייו. מתל- חי שבצפון עד אילת שבדרום ניסה, עבד ולמד, אך עדיין לא מצא משמעות.
"נדדתי מהצפון למרכז הארץ ואז לאילת. פה, בעיר הזאת, הבנתי שכדי לממש את עצמי, אני צריך לשנות את המנטאליות. הרי אדום, ים סוף והשלווה של העיר אילת בה חייתי כשנה, אפשרו לי להתחבר לעצמי עד הסוף ולהבין, שלא מספיק לשנות מקום, שאני צריך לשנות מנטאליות. היום בדיעבד אני יכול לומר, שהשקט והשלווה של אילת עיצבו אותי".
כל חייו ניזון שגב מהאותות שקיבל מהיקום, ולדבריו, אף יכול היה "לקרוא את שפת העולם". וכך, סידרה של אותות שפקדה אותו עם חזרתו מאילת לצפון הארץ הביאה אותו לארוז, והפעם לאמריקה, שם פרץ ובגדול.
"רצף של אירועים ביניהם, שיחת טלפון לחבר, נאמר לי שהוא עזב לאמריקה. אחת הלקוחות במקום שעבדתי התפעלה מהשירות שנתתי לה ואמרה לי שהשירות שלי הוא כמו באמריקה וכשפתחתי עיתון קראתי ידיעה שבעקבות ה11- בספטמבר, ארצות הברית תגביל, מתאריך מסוים את הכניסה לארצות הברית ויהיה קשה להשיג אשרות כניסה. כל אלא היו עבורי סימנים ברורים לפיהם אני צריך לקום וללכת, וזה מה שעשיתי".

אמריקה כן מחכה לו
בגיל 22, עם דחף פנימי בלתי מוסבר למצוא משמעות ותוכן לחייו ועם תמיכה גורפת מצד משפחתו, ארז, נסע והגיע לברוקלין, שם מילצר לפרנסתו בערבים ובבקרים למד תורה בישיבה של הרבי מילובביץ'.
"למרות שלמשפחה שלי אין כל קשר לדת, הרגשתי שאני צריך להתחבר למשהו רוחני, אז חבשתי כיפה, לבשתי ציציות ולמדתי תורה".
מקרה שקרה, אולי לא במקרה, במסעדה בה עבד שגב, היה החוליה הראשונה שיצרה את שרשרת ההצלחות שלו באמריקה.
"יום אחד", הוא מספר, "כשעבדתי במסעדה הכשרה, עברתי ליד אחד הלקוחות והמזלג שלו נפל. נגשתי, ובאדיבות כמובן הרמתי את המזלג. אני לא יודע למה, אבל כאשר התרוממתי, המזלג התעקם וכולם סביבי ראו את זה וכמובן התפעלו".
אותו לקוח הזמין את שגב להופיע במסיבת בר המצווה שחגג שבוע לאחר מכן לבנו, ומופע היכולות של שגב הפך לשם דבר. הוא החל להופיע באירועים משפחתיים ומשם ועד למופע היחיד שלו במנהטן, ברחוב 42 המפורסם הדרך כבר הייתה קצרה.
ההצלחה הייתה מסחררת ובבית, בישראל פירגנו. הוא עשה הרבה כסף ממופע היחיד שלו, כשאת חלקו הוא תרם לארגוני צדקה.
תוכניות האירוח הפופולאריות ביותר חיזרו אחריו וצבא ארצות הברית חתם איתו על חוזה בלעדי במסגרתו נשלח שגב לאזורי מלחמה כדי לבדר את החיילים.
הוא נהג להדהים במופע יכולות בלתי מוסברות בהן, כופף כפיות, השפיע על מחשבות וקרא רגשות. הוא הפך לשם דבר וכולם חיזרו אחריו.

הייתי מוותר על השנים הטובות כדי לבלות אותן עם אחי
חמש שנים של שכרון חושים נקטעו ברגע אחד, הרגע בו הודיעו לו את הנורא מכל. "המצב בארץ היה קשה. מלחמת לבנון השנייה פרצה והמשפחה שלי חטפה טילים. כל הזמן, כשדיברתי איתם בטלפון שמעתי את האזעקה, הרגשתי נורא והתחננתי שיבואו אליי, אמרתי להם שאני אשלם את הכרטיסים רק שיבואו".
שגב ידע שהמצב בארץ קשה, אך מה שהוא לא ידע, זה שאחיו האהוב, נמרוד, שגדול ממנו בשנה אחת בלבד, נקרא בצו 8 ללבנון.
"לא יכולתי לישון בלילות, משהו הפריע את מנוחתי. חודש שלם הייתי כמו סהרורי, ללא מנוח. כל הזמן צמוד לטלוויזיה, מלא במחשבות של אסונות, זה היה נורא".
שגב מספר, שגם למוות של אחיו קיבל סימן. שבוע לפני המוות של נמרוד קרו שני דברים שהיו עבורו הכנה לבאות.
"ישנתי בחדרי, במלון במכסיקו, שם שהיתי במסגרת מסע הופעות וקיבלתי טלפון בחמש לפנות בוקר. לא הספקתי לענות. רציתי להתקשר הביתה, אבל פחדתי. המשכתי לשכב במיטה, ושעה מאוחר יותר קיבלתי טלפון. בקו השני הייתה המפיקה מהתוכנית של אורי גלר, שהציעה לי להשתתף בתוכנית. אמרתי לה שאני מאוד מודה לה, אבל אני נמצא בעיצומו של מסע הופעות ואני חתום על חוזים, אבל בכל זאת, תודה.
יום למחרת, בשתיים וחצי לפנות בוקר דפקו על דלת חדרי שבמלון. לרגע הפסקתי לנשום, החוורתי, אך נרגעתי כאשר ראיתי מולי את השומר, שבא להודיע לי, שהאורות של הרכב שלי דולקים".
שבוע לאחר מכן נשמיעה נקישה על הדלת. הייתה זו הדפיקה ממנה חשש שגב. הדפיקה עליה חלם בגיל 17, כשאחיו היה מפקד טנק בשירות סדיר, "כבר אז", הוא נאנח, "חלמתי שהוא נהרג והתעוררתי בבכי".
בפתח הדלת עמדו שני אנשים, שגריר ישראל במכסיקו ורופא שהצטרף אליו. "לא אמרנו מילה. הכנסתי אותם לחדר, הצעתי להם לשתות והרגעתי אותם, כי אני כבר הייתי מוכן. מאותו הרגע אימצתי אליי את נשמתו של נמרוד, ולכן אני מחויב להיות אדם טוב, כמו שהוא היה".
שגב משתף ברגשותיו ואומר, שלמרות ההצלחה הגדולה בחו"ל, היה רוצה לבלות את הזמן הזה, את השנים הללו פה בארץ, עם אחיו נמרוד, שהיה חברו הטוב ביותר.
"הקשר שלי ושל נמרוד היה מעבר לאור ולחושך, הערצתי אותו והוא היה בשבילי הכל. הייתי מוותר על השנים הטובות כדי לבלות אותן עם אחי".

"קרוע" על אורי גלר
מאז שעלתה התוכנית 'אורי גלר מחפש את היורש' לא מפסיקים לעצור אותו ברחוב. לא משנה היכן, מיד מזהים אותו ועוטפים אותו באהבה, והוא כדרכו משיב חיוך, מילה טובה ואהבה, ככה, כמו שהוא, פשוט ובגובה העיניים.
על המתחרים שלו בתוכנית אין לו מילה רעה אחת, להיפך, הוא מספר על שיתוף, על מאה אחוז תמיכה ומאה אחוז פרגון.
על אורי גלר הוא מספר: "הוא אדם מקסים, שנון ומצחיק. ייתכן שלא עשה את הבחירה הנכונה, כאשר בחר להיות קשוח ורציני מידי, אבל מאחורי הקלעים הוא אדם פשוט, נחמד ומצחיק, ובקשר למה שאומרים וכותבים עליו, הוא צוחק ולא לוקח ללב, אני, באופן אישי 'קרוע עליו'".
כשנשאל שגב לגבי הטענה לפיה התוכנית מסכנת חיי ילדים שמנסים להידמות למשתתפים בה הוא נזעף ומשיב: "אם תבדקו תוכלו לראות שמבחינה סטטיסטית לא השתנתה כמות המקרים של ילדים שנפגעו בניסיונות לעשות דברים מסוכנים, רק מה, עכשיו יש את מי להאשים. אני חושב שהפוליטיקאים ריקים מתוכן, לכן מחפשים תכנים כדי לקבל כותרות".
לגבי סיכוייו לנצח בתוכנית הוא אומר, כי ייתן את כל כולו וינסה לרגש ולגעת בכמה שיותר אנשים, אם יזכה, ברור שישמח.
בימים אלה שוקד שגב על סיום כתיבת המחזמר הרוחני שכתב 'אגדת המאה עשרים ואחת' שמו, ועל תרגום ספרו, 'הדרך שלי'.